החלטה בתיק עמ"מ 1999/06

1. המפקד הצבאי הורה בצו כי המשיב הנ"ל יוחזק במעצר מנהלי במשך ארבעה חודשים נוספים, עד תאריך 23.7.06, בגין כוונתו לבצע פיגועים חמורים. העצור הובא בפני כבוד השופט רס"ן מנחם ליברמן לצורך ביקורת שיפוטית על הצו. השופט החליט לקצר את המעצר מהותית עד 11.4.06. על החלטה זו בא ערעור התביעה לו הנני נדרש כעת.

2. התובע הצבאי ביקש לאשר את המעצר המנהלי, בשל כוונת המשיב לבצע פיגוע התאבדות, ועל אף תקופת המעצר הארוכה.              
ב"כ המשיב הדגישה כי מדובר בתקופת מעצר ממושכת ביותר, מאז נובמבר 2001.  ציינה כי למעשה משנת 2002 לא נוספו ראיות עדכניות לגבי החשד המיוחס למערער, וזאת למרות שהשב"כ מפעיל "עיניים ואוזניים" רבות בכלא. לפיכך, אין ראיה כי המשיב מהווה כעת סכנה. אישור הארכת המעצר המנהלי משמעה בעצם מעצר עולם, כיוון שבשנים שחלפו לא השתנו הראיות לגבי המשיב, ואין סיבה כי ישתנו בעתיד. סמכה ידיה על החלטת השופט קמא, ונימוקיו.
המשיב מסר כי אין לו כל כוונות לפעול כפי שמיוחס לו. הוא מבקש להשתחרר ולחזור למשפחתו.

3. לאחר הדיון הגלוי עיינתי בחומר החסוי, חומר אשר לא מצאתי כי אוכל לחושפו בפני המשיב או באת-כוחו מבלי שיהיה בכך כדי לפגוע בביטחון האזור. כמו כן שמעתי את נציגי השב"כ במעמד צד אחד לגבי החומר החסוי.

4. בהחלטה קודמת שלי לגבי המשיב  ציינתי , לגבי הבסיס הראייתי למעצר המנהלי בעניינו, כי: "עיון בחומר מעלה כי אכן הידיעות החמורות ביותר התקבלו בשנת 2001 והן מצביעות על החלטתו של המערער לבצע פיגוע התאבדות, על רצינות כוונותיו (שלא נותרו בלבו פנימה בלבד), ועל הקשר שלו לתשתית הפעילות הצבאית של החמאס. בנוסף קיימות ידיעות המתייחסות לשנת 2002 (ידיעות 13, 12, בטבל"מ) התומכות אף הן בראיות על כוונותיו הרצחניות של המערער, ועל חיבורו לתשתית הצבאית. גם אחר כך נוספו ידיעות, אולם אין הן כה מהותיות".